רש"י על סנהדרין נ״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 בכל יום - כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת עדים היו דנין אותן בכינוי כלומר היו דנין עמהן ובודקין אותם בכינוי היאך אמר כך אמר יכה יוסי את יוסי האי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא ב"ד מכנין בדבריהם הקללה כלפי אחרים כל מי שמהפך דבריו ומדבר כאדם זה שמדבר ומקלל ותולה באחר קרי ליה כינוי בלשון חכמים ויש לו חבר בשבועות דף לה. וגם בלשון המקרא ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה איוב ל״ב:כ״א-כ״ב ולהכי נקט יוסי את יוסי דד' אותיות איכא כשם בן ארבע אותיות דאינו חייב אלא על שם המיוחד דהיינו שם בן ארבע אותיות ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלהים ולהכי נקט יכה זה את זה דילפינן לקמן דאינו חייב עד שיברך שם בשם:
2 נגמר הדין - ובאו לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:
3 אלא מוציאין את כל אדם לחוץ - דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:
4 וקורעין - בגדיהם:
5 ולא מאחין - עולמית וטעמא מפורש בגמרא:
6 אף אני - שמעתי כמוהו וא"צ לחזור ולהזכיר ברכת השם:
7 גמ' שם בשם - כגון יכה פלוני את פלוני או יקלל שם פלוני את שם פלוני:
8 ונוקב שם בנקבו שם - להכי אהדריה בהאי קרא לומר לך עד שיקוב שם בשם:
9 וממאי דהאי ונוקב שם וגו' - עד לא תעשון לשון קושיא הוא דאין תירוץ בינתים:
10 מברז - שלא לתחוב סכין לדקור נקב בשם הכתוב בקלף:
11 ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם - וסמיך ליה לא תעשון כן לה' אלהיכם:
12 בענין שם בשם - כדיליף לעיל ובנקיבה לא משכחת שם בשם שינקוב את חבירו:
13 שני שמות אהדדי - כתובים בשתי חתיכות קלף ויתנם זה על זה:
14 נוקב וחוזר ונוקב - בסכין הוא ואין שם נוקב את שם חבירו דלאחר שינקוב העליון ינקוב התחתון:
15 פרושי - באותיותיו ופירושיה:
16 לא שמה אזהרה - ולא ענש עליה מיתה:
17 תרוייהו - פרושי וברוכי ובחדא לא מחייב:
18 איש איש - בברכת השם כתוב איש איש כי יקלל אלהיו וגו' ויקרא כ״ד:ט״ו:
19 אינה אלא סייף - דכתיב בהו בראשית ט׳:ו׳ באדם דמו ישפך ומיתה אחרת לא הוזכרה בהם:
20 והא מהכא נפקא - דעכו"ם מוזהרין על ברכת השם:
21 ה' זו ברכת השם - לקמיה דרשינן ויצו ה' אלהים וגו':
22 לא נצרכא - האי איש איש אלא לרבות את הכנויים שיהו העכו"ם מוזהרים על ברכתו כישראל דאי מהתם הוה אמינא שם המיוחד דוקא דכתיב ה' דהאי אלהים דבההוא קרא לאזהרת ע"ז דרשינן ליה לקמן:
23 ואליבא דרבי מאיר - מתוקמא דמחייב ישראל על הכנויין מהאי קרא ואתא איש איש להשוות עובדי כוכבי' וישראל בכל הני כנויים כגון אלהים שדי צבאות ולא דמו לכנויים דמתני' דקתני יכה יוסי את יוסי דכנוי דקתני מתני' דנין את העדים בכינוי לאו כנוי השם הוא כדפרשינן לעיל:
24 על שם המיוחד - דהא כתיב ה' והיינו שם מיוחד דכתיב זה שמי לעולם שמות ג׳:ט״ו:
25 כי יקלל אלהיו - דהיינו כנוי דלאו שם המיוחד וסמיך ליה מיתה ונוקב שם ה' מות יומת וקאי נמי אכי יקלל אלהיו:
26 וחכ"א על שם המיוחד במיתה - כדכתיב ונוקב שם ה' וגו' והאי ונשא חטאו לאו מיתה אלא ונשא חטאו דכרת:
27 ועל הכנויין באזהרה - אלהים לא תקלל אף על הכנויין נזהר ושם המיוחד נמי בהא אזהרה נפיק דכל אלהים לשון שררה כמו שם ז נתתיך אלהים:
28 ופליגא דרבי מיישא - הא דאמר ר' יצחק נפחא לרבות את הכנויים ואליבא דרבי מאיר דמשמע הא לרבנן פטור בן נח על הכנויין פליגא דרבי מיישא דאיהו סבר אע"ג דאמרי רבנן על הכנויין באזהרה בישראל מיהו עובד כוכבים חייב מיתה מכגר וכאזרח מדכתיב גר ואזרח יתירה ש"מ לחיובי עובד כוכבים בכנוי:
29 ור"מ - דאמר גר ואזרח חייבין בכנוי ועובד כוכבים אתרבו מאיש איש ממאי קא ממעט גר ואזרח לבני נח:
30 הואיל ואיתרבו - להאי פרשתא לכנויין איתרבו אף לכל האמור בפרשה ובסקילה:
31 ור' יצחק נפחא אליבא דרבנן - כיון דאמרי רבנן עובדי כוכבים פטורין מן הכנוי כישראל גר ואזרח מאי קא ממעטי אי למעוטינהו מסקילה לא איצטריך דמהיכא תיתי הא לא אתרבו בהא פרשתא דבשלמא לר' מאיר סד"א הואיל ואיתרבי איתרבי:
32 איש איש למה לי - בין לר' מיישא בין לר' יצחק נפחא אליבא דרבנן ברכת השם מויצו ה' אלהים נפקא כנויים מגר ואזרח נפקי לר' מיישא ואי לר' יצחק נפחא הא אמר לרבנן פטורין:
33 שבע מצות - יליף להו לקמן:
34 וגלוי עריות - כולן חוץ מנערה המאורסה כדכתיב בראשית כ׳:ג׳ גבי אבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל בעולת בעל יש להם נערה המאורסה אין להם:
35 אף על הדם מן החי - כולהו יליף טעמייהו לקמן:
36 בפרשת מכשף - זו היא שמזכיר והולך לא ימצא בך ובגלל התועבות האל וגו' ומדנענשו עליהם שמע מינה הוזהרו על כולם דלא ענש אלא אם כן הזהיר:
37 מותרין בני נח וכו' - סיפא דמילתא דרבי אלעזר הוא וכוליה מפרש לקמן:
38 מכל עץ הגן ולא גזל - מדאיצטריך למישרי ליה ולהפקיר לו עצי הגן ש"מ שאינו מופקר לו נאסר לו:
39 אכול תאכל - העומד לאכילה ולא תאכל אבר מן החי דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות:
40 עשוק אפרים - מיד שונאיו ורצוץ משפט רצוץ ע"י שפטיו של הקב"ה:
41 כי הואיל הלך אחרי צו - מפני שנתרצה ללכת אחרי צווי של נביאי הבעל:
42 למעוטי גיפוף ונישוק - אבל עשה אתרבי מויצו אע"ג דבית דין של ישראל אין ממיתין:
43 מגפף ומנשק - אמרינן במתני' דף ס: דגבי ישראל אינו נהרג:
44 בכדרכה - שדרך עבודתה בכך ישראל נמי כל עבודה שדרך עבודתה בכך ישראל חייב עליה ואפילו הוא דרך בזיון כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס כדאמר במתני' שם וילפינן מקראי וכ"ש כשהוא דרך כבוד דכולהו כדרכן נפקי מאיכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגו':
45 כאשר צוך ה' אלהיך - כתיב בדברות האחרונות גבי שבת וכבוד אב ואם והיכן צוך הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב כאשר צוך בסיני דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה אלא כמו שקבלה הוא והיה חוזר ומגיד להם וכל מה שכתוב בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות וכן שמע בסיני:
46 לעדה ועדים והתראה - וכן נצטוו ישראל במרה להיות דנין בסנהדרין של כ"ג כדאמרי' לעיל סנהדרין ב. עדה שופטת ועדה מצלת דעכו"ם לא איפקוד בהכי כדילפינן לקמן סנהדרין דף נז: מקראי דבן נח נהרג בעד א' ובדיין א':
47 אי הכי מאי הוסיפו עליהן דינין - אין אלו דינין אלא מצות דיינין:
48 דיני קנסות - הוסיפו במרה דבני נח לא הוזהרו עליהן דכתיב ויצו וגמרי' לה מאשר יצוה דהתם צדקה ומשפט כתיב דהיינו דין ופשרה אבל קנסות לאו משפט נינהו דקנסינן ליה טפי מדיניה:
49 בדינין מבעי ליה - דניהוי משמע שהוסיפו להם בהלכות דינין שנצטוו עליהם כבר אבל השתא דקתני הוסיפו עליהם דינין משמע כל הלכות דינין הוסיפו:
50 כל פלך - מדינה:
51 ישראל נצטוו להושיב - דיינין בכל עיר ועיר כדכתיב דברים ט״ז:י״ח תתן לך בכל שעריך:
52 כך נצטוו עכו"ם - דהא משפט כתיב ביה והכא נמי כתיב שם ושפטו את העם משפט צדק:
53 האי תנא - דבריי' דלעיל דקתני הוסיפו עליהם דינין דמשמע דבני נח לא נצטוו עליהם תנא דבי מנשה הוא:
54 ד"ך - דינין וברכת השם:
55 ס"ך - סירוס וכלאים:
56 שבע מצות וכו' - לקמן מפרש דתנא דבי מנשה לא דריש ויצו והני כל חדא באנפי נפשיה כתיב בהו:
57 אדם הראשון לא נצטווה אלא על ע"ז בלבד שנאמר ויצו ה' אלהים - את אלהותו צוה עליו על האדם שלא ימירהו באחר:
58 אף על ברכת השם - דנפקא ליה נמי מאלהים אלהותו צוה עליו שלא יקללהו כדכתיב שמות כ״ב:כ״ז אלהים לא תקלל:
59 אף הדינין - מאלהים נמי נפקא יהא אלהותי עליך להיות מוראי עליך ולהיות מוראי בלבך ולא מורא בשר ודם להטות משפט כי המשפט לאלהים הוא כדמפרש רב ואזיל:
60 אלהים אני - נאמר לאדה"ר:
61 אל תמירני - כדאמרינן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני זולתי:
62 לא תקללוני - כדאמרי' אלהים לא תקלל:
63 יהא מוראי עליכם - כדאמרינן אלהים לשון שררה ורבנות כמו נתתיך אלהים לפרעה שמות ז יהא מוראי עליך ולא מורא בשר ודם לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא דברים א דהיינו דינין:
64 כיש אומרים - דמרבי לכולהו:
65 אפי' הנך נמי - דינין וברכת השם: